איתקס - איתמר ברזילי ::סקייטר אמיתי ::

איתקס היה חבר שלי, חבר של כולנו, המלך הבלתי מעורער, חולייה מרכזית וחשובה בין המון אנשים שבזכותו הם הפכו לחבורה גדולה ומגובשת.

אין לי מילים לתאר לכם איזה בן אדם צבעוני היה האיש הזה, הוא היה סקייטר מדהים, ראפר
כשרוני בצורה יוצאת דופן ואיש מצחיק בטירוף, שרק להיות בסביבתו היה מבחן סיבולת לשרירי הבטן.
אני אישית הכרתי אותו דרך הסקייטבורד ועם השנים היינו והפכנו לחברים צמודים וקרובים מאי פעם, ממש התאהבנו אחד בשני, כאילו גילינו שיש מישהו שהוא אותו דבר כמוך אבל בסגנון אחר.

הוא היה מפרגן בצורה חמה על כל תרגיל שהייתי נוחת ומצפה אותי בתארים על היכולת שלי, מדובר על השנים 1994 עד 1997 שלוש שנים קסומות בהן ההיפ הופ הפך לשם דבר, הטלפון הסלולרי כבר היה כמעט בכל יד (אבל עדיין צעיר), האומן 17 פתח את דלתותיו לראשונה, הממיר הדיגיטלי לא היה ולא נברא, והאינטרנט נשמע בפעמים הראשונות אבל רק באוזני יודעי דבר בלבד.

פעם הוא הוציא אותי מתוך מועדון בו רקדנו ושתינו ואילץ אותי להבריז לתוך אותו מועדון דרך החלון של השירותים... סתם בשביל הקטע, ועשינו את זה.
פעם כדי להצחיק אותו השתנתי לו על האוטו, הוא התעצבן ועלה על גג של האוטו שלי וניסה לדחוף אצבעות לתוך הגרון כדי להקיא על האוטו שלי...כאן אני אפסיק, אבל ככה זה היה, טירוף בהיתגלמותו.
יום אחד החלטנו שאנו נוסעים לים המלח כל החברה כדי לעשות קמפינג, רצינו להפרד מחבר שעמד לנסוע לחו"ל לתקופה מסויימת. התארגנו ונסענו, 9 חבר'ה, מהקרובים של החבורה הגדלה.
בלילה שתינו, אכלנו וצחקנו בטירוף, בסוף אותו לילה נשארנו אני ואיתקס אחרונים שרים שרי ראפ ומנגנים על אורגן דימיוני באויר הצלול.
נרדמנו.

לבוקר הקריר קמתי עם חיוך של "איזה לילה סבבה היה..." והסתכלתי על צלע תחתית ההר ממול שם איתקס ישב תחת קרני השמש הראשונות של הבוקר, החבר'ה התעוררו אט אט ואני הדלקתי את המנגל להכין קפה. איתקס לאט לאט עלה משום מה והתיישב לו במקום יותר גבוה, כולנו התעסקנו בסידורי הבוקר ואיתקס כבר נעלם מעיניינו...

אחרי 20 דקות שמענו צעקות וראינו שאבנים נזרקות אלינו מאזור גבוה של אותו הר, גל, חבר ילדותו של איתקס, אמר לי שמשהו לא בסדר ושהוא עולה ללמעלה לבדוק, אני נשארתי למטה וגל עלה עם חבר אחר. אני זוכר שלא חשבנו שזה עד כדי כך רציני, ושכל העניין יסתיים אוטוטו, "מה כבר יכול להיות?..."

אני זוכר שגל והבחור השני הסתכלו בזווית מאוד חדה כלפי מעלה, חדה מדי.
הם צעקו וניסו להדריך אותו כיצד לרדת, היו גם רגעי שקט מלווים במבטים עוקבים של החבר'ה שעלו למעלה,ברגע מסויים נשמעה זעקה משותפת לכולם - "ללללאאאאאא!!!!!!!" איתקס נפל מגובה של 60 מטר על סלעים שהרגו אותו במקום.
זה היה הרגע הנורא בחיי.
אין לי מילים שיכולות לתאר את המחזה הנורא הזה, הוא מת לנו מול העיניים, אני אפילו זוכר את הנעל שהתדרדרה במורד ההר, הכל נעלם בשנייה.

אותו הר שהיה מדהים במראהו הפך למלכודת מוות, לנקודה בזמן של החיים שלי שאני לא אשכח לעולם, החבר שלי מת, סתם, כי הוא רצה להצחיק אותנו בזה שהוא יעלה עד סוף ההר וינופף לשלום משם. זה היה כל כך קשה לעיקול.

זה נורא לאבד חבר קרוב, תשמרו ותינצרו את הסובבים אותכם, תעריכו את החיים ותפיקו את המירב מהם, זה מה שאיתקס עשה.

איתקס - איתמר ברזילי. מת בגיל 21 בתאריך 5.4.1997
בתאריך 28.4.2005 תתקיים תחרות לזכרו בגן-סאקר, מתייצבים בשביל הכבוד.