קצת קשה לי להתחיל ולכתוב על הטיול הנפלא שלנו בשוויץ , כל זיכרון רק גורם לי להבין כמה ישראל רחוקה אלפי שנות אור ממדינות אירופה , כמעט בכל תחום , הבנות הבלונדיניות החטובות ולבושות במיטב בגדי המעצבים מול הישראליות השחומות שבכל אחת מהן יש קמצוץ מפה , קמצוץ משם , ובעיקר סלט של עדות . וזה עוד כלום , בשוויץ הפשטות כה גדולה , אין צורך לדאוג , כל אחד בתחומו עוסק , והחיים מתגלגלים.
כשנחתנו בשדה התעופה בן גוריון , עוד לא ממש עיכלנו מה מצפה לנו , למרות שהנוף הישראלי הוא הנוף שמלווה את כל חיינו. קשה לי היום להבין , איך ברגע אחד אתה יושב על האגם בציריך טובל את הרגליים ושותה איזו בירה טובה , וכמה שעות אחרי כן , אתה נוחת לחום התל אביבי , אין אויר לנשימה , ובדרך חזרה לירושלים , פקק תנועה שנוצר עקב תאונה ובה שני הרוגים , אבסורד.
ציריך , 19:00 , אנו נוחתים בשדה התעופה , מחיוכים ומרוצים , אם כי עוד לא יודעים כמה החיוכים עוד יתרחבו בהמשך , וכעת רק נותר לקחת רכבת לציריך ולאכסנייה שבה הזמנו מקום. אבל בכל זאת , גם בשוויץ אנחנו ישראלים , ודאגנו להתבלבל כבר בהתחלה , יותר נכון דניאל וייס דאג לשכוח את התיק של גילי בתחנת הרכבת , מה שגרם לגילי לאבד כמה משערות ראשו שעוד נותרו , ולנו משפיות דעתנו , אך כמו כל הטיול , הסוף היה טוב , והשוויצרים כמו שוויצרים טובים החזירו את התיק למחלקת האבדות שם זוהו הישראלים הצעקניים ברגע.
כשהגענו לאכסנייה כבר היינו עייפים מידי בשביל לצאת מהחדר , מה גם שהשעה הייתה כבר מאוחרת , וכל מה שהיינו צריכים זו שינה טובה , כדי להתחיל את היום הראשון למעשה.
בבוקר ציפתה לנו ארוחת בוקר , איך נאמר , לא בדיוק ישראלית , וחוץ מהקורנפלקס ואולי קצת ריבה , הצלחת הייתה ריקה , ולא אנחנו לא בררניים , מי יאכל נקניקי חזיר על הבוקר?
כמו תמיד , ההתחלה תמיד קצת קשה , ומלווים בסקטבורד עטוף בניילון (נגד הגשם השוויצרי השוטף) יצאנו למרכז העיר , כדי למצוא חנות סקייטבורד מקומית , שאחרי שמוצאים אותה , תמיד יותר קל (טיפ לכל טיול המלווה בסקייטבורד). בחנות הנקראת Beach-Mountain קיבלנו את העזרה שאותה חיפשנו , וכעת היו מסומנים לנו במפה שני סקייטפארקים , האחד חובבני למדי , אך גם הוא מתחת לגשר ואין סכנת גשם ,והמיני ראמפ שבו , פשוט תענוג לכל סקייטר , והשני נמצא בעיר השוכנת ליד ציריך הנקראת Winterthur ,ושם חיכה לנו סקייטפארק מעולה , שבו נסענו ונהננו עד שעות הערב המאוחרות , עייפים ומרוצים , חוזרים לציריך.
בבוקר שאחרי כן , התכנון היה ליסוע שוב לסקייטפארק המצויין ב Winterthur ולהתאמן לתחרות , ומשם להמשיך בערב לבאזל , שם תתחיל בעוד יום אליפות אירופה בסקייטבורד. אך , תנועת הרכבות הייתה כנגדנו , והסתבר לנו שאין דרך ליסוע מ Winterthur לבאזל ישירות , ואין ברירה אלא לחזור לציריך ומשם ליסוע לבאזל. התכנית לא התאימה לנו , גם כי נמאס מהרכבות , וגם מבחינה כספית , ולכן בחרנו לוותר על ביקור שני בסקייטפארק ב Winterthur ונסענו ישירות לבאזל.
אחרי נסיעה של שעה לערך , הגענו לבאזל , שם ג'ימי וגילי היו קצת יותר מנוסים , מהטיול הקודם שלהם בשנה שעברה , והגענו בלי עיכובים מיותרים ל Basel Back Packer , אכסנייה השוכנת שתי דקות ממתחם התחרות , והייתה מלאה בסקייטרים באותם ימים , ושם חיכה לנו כריסטוף , שהיה קצת מוזר (נטייה משונה לצחוק אוסטין פאוורז שכזה ) אך קיבל אותנו בברכה. אחרי שזרקנו את המזוודות בחדר , יצאנו למתחם התחרות כדי לבדוק מה מצפה לנו ביום המחרת. אחרי סיור קצר בסקייטפארק של התחרות , חיפשנו מקום טוב להעביר בו סשן מרענן לפני התחרות , והגשם שירד ללא הפסקה באותם ימים לא הקל עלינו ממש.
לבסוף מצאנו את עצמנו נוסעים בגשם שוטף לסקייטפארק בתוך יער , שנראה יותר כמו כנסייה מבחוץ , שג'ימי נסע בו בשנה שעברה. כשהגענו לסקייטפארק רטובים כמו סמרטוטים רק רצינו להיכנס וליסוע , וכששאלנו כמה לשלם, נאמר לנו שהסקייטפארק לבנות בלבד היום , ואחר כך הבנו שזה הוא סוג של מחנה קיץ (כן , קיץ למרות הגשם) שבו בנות לומדות ליסוע בהדרכת הסקייטריות הטובות ביבשת. כנראה שמשהו בנו היה מספיק נחמד , והן הרשו לנו ליסוע במיני ראמפ המושלמת שמאחורי הסקייפארק סטריט , ובלי להניד עפעף כבר נסענו עליה בשיא המרץ. נהנתי מאוד לראות את מראה הסקייטריות שמפזזות בסקייטפארק (הייתה להן תחרות פנימית של המחנה) ולבסוף גם אנחנו הטבענו את חותמנו על הרמפות ונסענו בחלק הסטריט של הסקייטפארק , וגם בילינו קצת זמן איכות עם הבנות , במשחקי נינטנדו מבדרים.
בסוף יום , חזרנו לחדר , סחוטים ומרוצים , ומצפים ליום המחרת.
היום הבא , היה היום הראשון של התחרות , שמופקת מדי שנה על ידי החברות Etnies ו- Carhartt ובו הנציג הראשון שלנו , נעם ג'ימי באר ,התחרה ב Juniors וזוהי הייתה ההשתתפות השנייה שלו בתחרות בבאזל , כאשר בשנה שעברה סיים במקום ה14. ג'ימי שניסה להתחיל את הג'אם ב 360 פליפ המסורתי על הפירמידה , אך כשזה לא צלח , ג'ימי פשוט נאלץ לאלתר , ובסוף ה3 דקות נחת מספר תרגילים מכובדים (360 פליפ ענקי על הפירמידה, ליפ סלייד על רייל בירידה , קרוקד על רייל, פייבאו , נולי בקסייד פליפ וסויץ 360 פליפ על הבאנק ועוד.. ) , והרגשות היו מעורבות , אך בסך הכל התחושה הייתה טובה , אחרי שנגמרו כל הג'אמים. ואכן , ג'ימי סיים במקום מכובד מאוד , מקום שישי באליפות אירופה עד גיל 16 , לא הולך ברגל !
עשרת הראשונים משלב ה Juniors זוכים לעלות אוטומטית למקצה הבוגרים בשלב הרבע גמר , כשליאור פינטו ,בועז אקינו, מיכאל קרקר, ודניאל וייס , ינסו את מזלם ביום שלמחרת בשלב שמינית הגמר.
כשנראה היה שאפשר לסמן כבר V על משבצתו של ג'ימי , חדשות רעות הגיעו , ג'ימי שהמשיך להתאמן , נפצע בצורה שטותית למדי , ונקע את קרסולו , מה שהשבית אותו להמשך התחרות למרות המאמצים הרבים של גילי , יוני אטינגר , ושל אנשי המד"א במקום. האכזבה הייתה גדולה , אך למרות זאת , אסור להתעלם מהמקום השישי הכל כך מכובד , וקיווינו שזה יהיה הרע במיעוטו.
ביום השני של התחרות , השתתפו ליאור פינטו , בועז אקינו , מיכאל קרקר ודניאל וייס , וגם הם לא איכזבו , ליאור ודניאל , שלהם זוהי התחרות הראשונה מחוץ לאדמת ארץ ישראל , נתנו בראש הם התרגילים המוכרים שלהם ,(ליאור: קרוקד וגריינד על הלדג' הגדול , נולי 360 על הפירמידה , וריאל היל פליפ ועוד.. , וייס: אולי לייט פליפ , נוז גראב טייל באמפ , פרונטסייד בורד סלייד , היל פליפ במעלה הלונדון גאפ ועוד..) ולמרות ההתרגשות המלווה , הם סיימו את שלושת הדקות בצורה מכובדת.
מיכאל קרקר ובועז אקינו , שהתחרו בעבר במספר תחרויות אירופאיות , גם הם נתנו לשוויצרים לטעום קצת מהתרגילים made in israel , והם סיימו במקומות 86 ו-87.
יוני אטינגר ,אשר היה ברשימת המוזמנים , התחרה בשלב רבע הגמר עם מיטב הסקייטרים באירופה , ונתן רצף תרגילים לא מבוטל , בעיקר על הפירמידה , שבה הוא הלהיב עם ( סאל פליפים , נולי בקסייד היל פליפ 360 , סויץ' ביג היל פליפ ועוד .. ) , אך למרות זאת , השופטים החליטו שלא מגיע ליוני לעלות ב40 הראשונים שעולים לחצי הגמר , מה שנראה קצת הזוי , עקב שמות גדולים יותר , שעשו הרבה פחות מיוני , וכן עלו , אך למרות זאת , עובדה זאת לא גרמה לנו לאבד מהכיף , וכעת הפכנו לצופים בלבד , הרבה יותר קל אגב.
ביום האחרון של התחרות , הגענו כדי לצפות בחצי הגמר ובגמר התחרות על משטח הסטריט , והרמה הייתה גבוהה מאוד. מה שכיף בצפייה בשלבים הללו בתחרות , היא העובדה שהראנים זורמים ואין הרבה נפילות , וזה בעצם כמו לראות דמו , עם שחיטות ותרגילים מטורפים. דניאל ויירה ורובן רודריגז מפורטוגל הראו נוכחות והרשימו בראנים כל מכה שהדהימו כל פעם מחדש , הוגו ליארד שנחת בארץ לפני כמה שנים נתן ראנים טובים בלי נפילות ,אקסל ילד הפלא בן ה12 שמשתתף באופן קבוע בבוגרים עם תרגילים מטורפים על הריילים והלדג'ים וגם באנק לבאנק , ובמקום הראשון פיליפ שוסטר , שנתן ראן מדהים , עם טייל סלייד 360 חלק , ולסיום סויץ' 360 פליפ מעל הפירמידה שגרם לשאגה גדולה בקהל!
חלוקת הפרסים הייתה משעשעת , ומארגני התחרות לקחו בול עץ שהיווה אחד מהמתקנים וחתכו אותו לשלוש חתיכות בגבהים שונים , למקום שלישי , שני וראשון , בכל מקצה .
יום לאחר מכן, החלטנו להישאר בבאזל , הפעם יכולנו לקום מאוחר ולעשות מה שבא לנו.
נסענו ב Bowl מגניבה ביותר שהמקומיים בנו בשילוב מוזר של בסיס מעץ ובטון מעל , שעליה גילי וג'ימי המליצו מהטיול הקודם שלהם , ואחרי סשן כיפי במיוחד , המקומיים נאלצו ללכת ולסגור לנו את האורות (יכולנו להישאר עוד הרבה זמן בקלות) , ומשם המשכנו לספוט מוכר למדי השוכן בבאזל , אך למרות שהוא נראה בסרטים לא פעם , הרצפה שבו – סוג של גרנוליט, מעצבנת , ולכן פשוט שיחקנו משחקי סקייט עם סקייטרים נחמדים מיוון, ואפילו אני הפתעתי פה ושם.
ביום שלאחר מכן קבענו שניפגש עם יוני אטינגר בכיכר המרכזית בבאזל בצהריים כדי ליסוע לגרמניה לגיחה קצרה , בשביל ליסוע בסקייטפארק של חברת Carharrt וגם לקנות קצת מזכרות למשפחה וחברים (לא בטוח מה אטינגר רצה יותר) , ובין השאר גם קפצנו לחנות עודפים של חברת Carharrt , ובה התחדשנו בקצת מן האופנה האירופאית. אחרי כל הקניות , המשכנו אל הסקייטפארק , שהיה טוב למדי , ולמרות שלא היה בו אויר לנשימה , היה מהנה. יוני , וייס , פינטו וג'ימי נתקפו ברעב , ולכן הלכו לאכול בשווארמה שאותה גילי בדק זמן מה לפני כן (איך אפשר שלא) ואני גילי ומיכאל קרקר המשכנו ליסוע בסקייטפארק שבו התרשמנו בעיקר מהמיני ראמפ. בדיוק כשאני וגילי באנו לקרוא לקרקר ללכת , גילינו שהוא פרק את האגודל , ולכן תוכניותנו השתבשו , וגילי עלה עם קרקר על אמבולנס שהסיע אותם לבית חולים בגרמניה , בזמן שאני חובר לוייס ליאור ג'ימי ויוני שלא האמינו למשמע אוזנם. החלטנו לחזור לבאזל , ובדרך טיילנו בכל מיני מקומות סימפטיים , בין השאר גם טבלנו את הרגליים בנהר מול המרפסת של הרצל (מהתמונה המפורסמת).
בערב, גילי וקרקר הגיעו חזרה לבאזל , כשקרקר חבוש באצבע , אך שמח שהפציעה הגיע רק בסופו של הטיול.
ביום שלאחר מכן נפרדנו מיוני ומקרקר , וחזרנו ליומיים אחרונים בציריך , בהם נסענו שוב בסקייטפארק עם המיני ראמפ המפנקת מתחת לגשר , וגם בספוט המפורסם של ציריך , שהסתבר שהוא כבר חרוש לגמרי , ואין ממש מה לעשות בו כבר , ובעיקר טיילנו ברחבי העיר , יצאנו , ובילינו זמן רב באגם , אטרקציה אמיתית. ולפתע אחר הצהריים , עוד רטובים ובבגדי ים , עולים על מונית שירות לשדה התעופה , וחוזרים למציאות המשונה הזאת , שאנו חיים בה . כל כך מהר.
אנו רוצים להודות לכל אלו שעזרו לנו לגרום לחלום הנסיעה הזאת להפוך למציאות , למרות הערפל הכרוך בו , שלא חששו לתרום לתמוך ולעזור לנו ליסוע לעשרה ימים של שיכרון חושים והשגים:
מגזין אדרנלין
עיתון/מגזין Israel today - (ישראל היום)
טרנטינו רול אנטריקוט
תודה תודה תודה ! |
הדפסת כתבה
הוספת תגובה
שלח כתבה
