עומר חוג'ה
השם עומר חוג'ה בשבילי הוא קודם כל ציון לתקופה , תקופה נפלאה בה התחלתי את המסע שלי בתור סקייטר ירושלמי , ואולי גם צלם חובב ובעוד כמה מישורים , אבל יותר מהכל השם עומר חוג'ה מזכיר לי נוסטלגיה מהעבר הלא כל כך רחוק שנראית לי היום ,בדיעבד , מושלמת , אידיליית סקטבורד.
הפעם הראשונה ששמעתי את השם עומר חוג'ה הייתה כשאחי , שגיא, דיבר עליו ללא הרף אחרי שחזר בפעם הראשונה או השנייה בה הוא ביקר בגן סאקר. השם היה פחות או יותר מוכר לי ,עקב הסיבה שלא היה ילד שלא דיבר עליו ברחבי הפארק , אך לאחר ששגיא הזמין אותו לביתנו , הקשר שלי ושל אחי -שגיא, לשאר קהילת  הסקטבורד הירושלמית התממשה במהירות ובמוחשיות.
ואולי זו הסיבה העיקרית שבגללה התקופה הזו הייתה כל כך נפלאה לטעמי , כי אם חושבים על זה , אני לא יודע אם הייתי ממשיך ליסוע על סקטבורד לולא הצטרפותו של עומר חוג'ה ואחריו ליאור פינטו , אוריאל דרי, דניאל וייס וגבריאל גורביץ' לחבורה הקטנה שבנינו לנו אי שם ברחובות השכונות ארנונה ובקעה בירושלים – 'טים החצר הסודית' (שנקרא כך עקב הסשנים המרובים בחצר האחורית של ביתי) ,מה שהפך מאוחר יותר לטים tapuz.
ושוב , אני חוזר אל עומר חוג'ה , סקייטר צעיר אשר היה באותה תקופה בכיתה ו' , גר בין הרחובות המפחידים של הקטמונים בירושלים , ששלט על כל תחרויות הסקטבורד לגילו באותה תקופה בארץ , והיה לפורץ הדרך הראשון מבחינתי בקרב הירושלמים , שבזכותו הקהילה הזו נהייתה הרבה יותר מאוחדת ומוכרת.
בדיוק באותה התקופה ,נפתח פארק הסקטבורד בקריית מוצקין , וביום פתיחתו נערכה תחרות מצויינת.
מה שהיה מיוחד מאוד מבחינתי בתחרות הזו , הוא העובדה שבפעם הראשונה גדוד סקייטרים ירושלמים בכל הגילאים עשו את מסעם הארוך והמהנה כיחידה אחת. ועוד עד לצפון הרחוק , ויצאו עם תוצאות מרשימות מאוד ,שבראשם עומר חוג'ה ,שזכה לראשונה בתחרות ארצית , במקום הראשון בגילאי הילדים.
ביחד עם תמיכה סוחפת של גילי לוי , האבא של כולנו , סצנת הסקטבורד הירושלמית התחזקה וגדלה.
בכל סשן שהיה בגן סאקר , לא היינו מפסיקים ליסוע לדקה מהרגע שהגענו עד שהגיע הזמן ללכת הבייתה , אולי בשביל החוויה המרטיטה הזו שכל אחד מאיתנו חווה, שבה כל גן סאקר שואג 'yeah!' עקב תרגיל מוצלח שעשית , ואולי מהסיבה הפשוטה יותר , הסיבה 'הנכונה' , היה פשוט כיף – אידיליית סקטבורד.
אולי בכדי להמחיש לכם את האידילייה הזו אני אפרט עוד קצת , על הסשנים באותה תקופה.
בימי שבת , אנו , חברי 'טים תפוז' היינו קמים מוקדם בבוקר , בסביבות 9 , וכבר מתכננים את הסשן המוצלח הבא. המרכז המסחרי בשכונת ארנונה לאט לאט הפך לספוט הפתיחה שלנו , אליו היינו מובילים וסוחבים גריינד בוקס ורייל ובונים רמפות מכל מיני זבל של החנות מכולת שליד.היינו ממלאים את הרחבה , ונוסעים עד שעות הצהריים – מצלמים ,לומדים ,משתפרים ובעיקר נהנים , עד שכבר היה נמאס מהספוט , והחבר'ה הגדולים היו מתעוררים.
לאחר הפסקת אוכל קצרה , היינו ממשיכים לסשן המוני עוד יותר בו החבר'ה הגדולים הצטרפו אלינו ביחד עם גילי והסקייטרים הזקנים והמזיעים בכיכר ספרא או בספוט רחב שוליים אחר , שהיה ממשיך ברחבי כל העיר ,עד שעות הערב המאוחרות , שבהן היינו חוזרים עייפים אך מרוצים , מיום שבת 'רגיל'.
מה גם , שאחרי מעט זמן , גם ברחבי הארץ למדו סקייטרים רבים להעריך את החבורה הירושלמית הגדלה, ונוצרו חברויות וקשרים עם סקייטרים מכל הארץ , שהיו באים לישון אצל כל מי שרק יכול , ואחר כך אנחנו היינו עושים את המסע אליהם. קהילת הסקטבורד הירושלמית פרחה בכל המישורים , והפכה לשם דבר בסצנת הסקטבורד הישראלית.
אותה מציאות מופלאה שמתוארת כאן , איננה עוד , ורק ניצוצות מאותה תקופה עולות במוחי כאשר אני רואה עוד כמה ילדים שמנסים בפעם הראשונה לעשות ollie או סשנים מרובי סקייטרים , אשר לרגע נזכרים איך לא כל כך מזמן הסקטבורד היה מרכז עולמם.
אז דווקא עכשיו , כשכמות הסקייטרים החדשים שמופיעים נמוכה מבשנים קודמות , כשלא פעם ולא פעמיים סשן יום שישי נראה כמו כיכר ציון בשעות הבוקר המוקדמות , כשעל כל נסיעה מחוץ לעיר למטרת סקייטבורד חושבים פעמיים, דווקא עכשיו , כדאי לראות סרט סקייטבורד אהוב מפעם , להסתכל על צילומים , לבוא ככל שאפשר לסשנים, להשקיע , ללמוד , להשתפר , ולמעשה לעשות הכל , כדי שהניצוצות מהעבר יגדלו ויחזרו להיות מרכז חיינו.
|
הדפסת כתבה
הוספת תגובה
שלח כתבה
